בשוק ההון, המונח "שורט" מתייחס לאסטרטגיה של מכירה בחסר, טכניקת מסחר מתקדמת המופעלת על ידי משקיעים הצופים ירידה במחיר נייר ערך. ניתן לאתר את מקורותיה של מכירה בחסר לתחילת המאה ה-17, כאשר סוחרים הולנדים החלו לעסוק בנוהג זה בבורסת אמסטרדם. מכירה בחסר כרוכה בהשאלת מניות של מניה או נייר ערך אחר ממתווך ומכירה מיידית במחיר השוק הנוכחי. לאחר מכן, המוכר בחסר שואף לקנות בחזרה את אותו מספר מניות במחיר נמוך יותר בעתיד, להחזיר אותן לברוקר ולשמור את ההפרש כרווח. פעולה זו תלויה באמונה שמחיר נייר הערך יירד, מה שמאפשר למוכר בחסר לקנות אותו בחזרה בזול יותר, ובכך להרוויח מהפרש המחיר.
תהליך המכירה בחסר מתחיל כאשר משקיע מזהה מניה שלדעתו מוערכת יתר על המידה ועלולה לרדת במחיר. המשקיע יוצר קשר עם הברוקר שלו כדי ללוות מניות של המניה, שמקורן בדרך כלל מהמלאי של הברוקר עצמו או מחשבונות של לקוחות אחרים. ברגע שהמניות מושאלות, הן נמכרות בשוק הפתוח. לאחר מכן, המשקיע מחויב לרכוש בחזרה את המניות בשלב מסוים בעתיד כדי להחזיר אותן למלווה.
היבט מרכזי של מכירה בחסר היא דרישת המרווח, המתייחסת לכמות ההון העצמית המינימלית שעל המשקיע לשמור בחשבון המסחר שלו. זה משמש כביטחונות לכיסוי הפסדים פוטנציאליים אם מחיר נייר הערך השורט עולה במקום לרדת. אם מחיר המניה עולה באופן משמעותי, המוכר בחסר עשוי לקבל שיחת הנזלה מהברוקר שלו, לדרוש כספים נוספים כדי לכסות את דרישת הביטחונות המוגדלת. אי עמידה בבקשת הברוקר עלולה לגרום לכך שהברוקר יסגור בכוח את פוזיציית השורט על ידי רכישה חזרה של המניות במחיר השוק הנוכחי, מה שעלול להוביל להפסדים משמעותיים עבור המוכר בחסר.
מכירה בחסר קשורה לעיתים קרובות לתנודתיות בשוק ולעיתים זוכה לביקורת על כך שהיא תורמת לירידות בשוק או על השימוש בה באופן מניפולטיבי. עם זאת, התומכים טוענים כי מכירה בחסר מוסיפה נזילות לשוק, מקלה על גילוי מחירים ויכולה לשמש כמחאה כנגד מניות מוערכות מדי. גופים רגולטוריים, כגון רשות ניירות ערך והבורסה (SEC) בארצות הברית, מטילים כללים והגבלות שונות על מכירה בחסר כדי לצמצם ניצול לרעה פוטנציאלי וסיכונים מערכתיים.
בסך הכל, מכירה בחסר היא חלק מורכב אך אינטגרלי מהפעולות של שוק ההון. היא מאפשרת למשקיעים להרוויח מירידת מחירים ותורמת ליעילות השוק על ידי שיקוף מידע שלילי על ניירות ערך מוערכים יתר על המידה. עם זאת, בשל הסיכון הגבוה וההשפעה הפוטנציאלית שלו על יציבות השוק, הוא נותר כפעולה מוסדרת רגולטורית מאוד ולעיתים שנוי במחלוקת בשווקים הפיננסיים.
